פרנק סינטרה I did it my way
פרנק סינטרה I did it my way לגמרי מצליח לעודד אותי ברגעים מאתגרים,
רגעים בהם אני מתקדמת בקצב של צב.
כל כך מזדהה עם השיר הזה ואחרי כברת דרך לא פשוטה בכלל שעברתי אני בהחלט יכולה להיות גם גאה בעצמי.
להעיף מעליי את ה'טייטל' המכובד 'טכנופובית ומאותגרת טכנולוגית'
אקט לגמרי לא פשוט…
אבל, פרנק סינטרה שר I DID IT MY WAY אז זה מרגיש לי עכשיו
שהכל אפשרי בדרכי גם בקצב הצב שלי…
'אישה אנלוגית בעולם דיגיטלי' זה לגמרי משעשע, אבל ברגעים מאתגרים זה רק בא לבכות מרוב חוסר אונים.
לא לצחוק! גם אני הייתי פעם כמו הסבתא שבסרטון.
מה שעוד יותר משעשע זה
שלמאותגרים טכנולוגית וטכנופובים יש תמיד סיפור אישי פנימי שהם מספרים לעצמם
כדי להצדיק את ה'איתגור / פיגור' ואת עצמם כדי לא לחבור לקדמה ולדחות עוד ועוד…
כי הכל אצלם מאוד מאוד איטי במיוחד הקליטה 🙂
קידמה, עולם הדיגיטל והרשתות חברתיות.
זוכרת את הרגע בו החלטתי לפתוח פרופיל בפייסבוק, השנה שנת 2009 כמדומני.
כולם מסביבי גילו את 'פייסבוק' ורק אני לא הבנתי מה ה'גליק' הגדול אבל מחוסר ברירה נאלצתי ליישר קו עם ההשפעה ועם הלך הרוח הסביבתי ופתחתי פרופיל ללא תמונה.
רק כדי לקבל מושג והסבר בסיסי למה עושים שם ואיך מדברים ל'קיר'.
האמת, לא התלהבתי בלשון המעטה ולמרות שבנותיי ניסו לשכנע ולסייע ככל יכולתן,
הפרופיל שלי בפייסבוק כמו שנפתח כך גם נותר שומם כמו הדיונות בסהרה ללא שום שימוש למשך כשנה ויותר.
טכנופוביה ופחד משתק מכל מה שדיגיטלי
הדור שלי, דור הבייבי בומרס זה דור שלא נולד לתוך העולם הדיגיטלי והוא נאלץ לחבור אליו באופן מלאכותי כזה שהוא לא טבעי כמו לדור הצעיר של היום שנולד לתוך העולם הזה.
אצלי ואצל גרציות שכמותי זה אומר, שצריך להיות כאן תהליך הבשלה הדרגתי לשינוי שכזה
מאנלוגי לדיגיטלי, תהליך שיש לו גם השלכות על כל קשת החיים.
כל התמודדות עם טכנולוגיות הופכת לטכנופוביה = אפופת פחד שלא פעם גם יכולה להפוך לפחד מקפיא מהסוג שמשתק. זה מה שאני אישית הרגשתי וחוויתי בכל פעם שנאלצתי להתמודד עם משהו טכנולוגי חדש. פחד משתק עד הפעם הבאה ששוב אאלץ לפגוש אתגר טכני כלשהו ואצטרך מחוסר ברירה להתמודד איתו. התחושה האישית היא תחושה נוראית. תחושה של להרגיש כמו עלה נידף ברוח ולהיות תמיד בפיגור אחרי הקדמה. חוסר אונים מוחלט, שגורר אחריו לא אחת גם חוסר ביטחון כזה, ללא היכולת האמתית באמת להתמודד ולהתגבר.
אז איך יוצאים מהפלונטר? כמו פרנק סינטרה IN MY WAY
ב 2010 הבנתי שאני לא יכולה ולא רוצה להמשיך עם האתגור / פיגור הזה.
הפנמתי שידע וכלים זה כוח ושזו האופציה היחידה שלי לצאת מהמקום המטופש הזה.
בחרתי לההתמודד! החלטתי שלא משנה מה יקרה בדרך, וכמה זמן שלא ייקח, אני חייבת אחת ולתמיד להתמודד עם ה'טכנופוביה' ועם המוגבלות הטכנית הזו שלי וגם לנצח.
ה'קשישה' חוזרת ללמוד ויהי מה!
בגילי המופלג, התחלתי ללמוד 'שיווק דיגיטלי' ולרכוש לעצמי עוד ועוד כלים ומיומנויות טכניים.
עד שהרגשתי שאני בדרך נכונה לחבור לקדמה ועל הדרך גם להשתחרר אחת ולתמיד מכל הפחדים ההזויים שליוו אותי בכל מה שקשור להתמודדות שלי עם טכנולוגיות.
כך עשיתי! רכשתי עוד קורס ועוד קורס, עוד כלי טכני ועוד כלי טכני עד שהרגשתי שאני כבר לא מרגישה מאוימת מ'רובוטים'.
קל זה לא היה!
זה היה 'וואחד' מסע מפרך והיו גם משברים בדרך ולא משבר אחד…הרבה משברים עם הרבה מהמורות וסללומים אבל לא וויתרתי לעצמי ולא נכנעתי לאתגר הלא פשוט הזה גם אם לקח הרבה זמן.
בדיעבד…
זו הייתה אחת ההחלטות הכי נכונות שעשיתי בחיי ואחת ההשקעות הכי נבונות שהשקעתי בעצמי.
כשהרגשתי מספיק בטוחה בעצמי שבתי מחדש לפרופיל הרדום והדומם שלי בפייסבוק והתחלתי אט אט להזריק בו פיסות חיים והשאר… היסטוריה.
מכאן גם הגיע האומץ ללמוד ולהקים לבד בלוגים ואתרים בוורדפרס
וגם לפתוח עוד פרופילים בעוד רשתות חברתיות.
'אישה אנלוגית בעולם דיגיטלי' סוף סוף ניצחה את הטכנופוביה!
כשההשראה שלי כמו תמיד היה
פרנק סינטרה כשהוא שר את I did it my way
להתראות בהמשך…
*
חלי בן דויד I יועצת תדמית אישית.